הרב סולוביצ'יק ,שייך לזרם האקזיסטנציאליזם לכן הוא לא יעסוק במהות של רוע במובן הפילוסופי או המיתולוגי אלא במושג של סבל.
הרב סולוביצ'יק אינו שואל את שאלת ה"למה" אלא שם במרכז הדיון את שאלת ה"איך" השאלה אינה מדוע יש רע במציאות אלא כיצד ניתן להיאבק ולהתמודד עמו.
-
הקיום קודם למהות
-
הבחירה והחירות – לדבריהם אנו לא נולדים עם אישיותנו אלא יוצרים אותה על ידי אינספור בחירות שאנו עושים בחיינו.
-
אותנטיות – ההגות הקיומית מניחה שכל אדם מסתתר מאחורי מסכות ומאחורי שקרים חברתיים ואישיים. לטענת הגות זו, מאחורי כל אותן מסכות מסתתר האני האמיתי שלנו. זהו האני האותנטי. מטרת האדם, על־פי האקזיסטנציאליזם, היא לחשוף את הרובד האותנטי באישיות ולחיות על פיו.
מומלץ לראות את הסרטון המצורף - יש כתוביות בעברית
יוסף דב הלוי סולוביצ'יק, גורל מול ייעוד – פרק מתוך המאמר "קול דודי דופק": (עמודים 194-209)
-
הקדמה:
הרב סולוביצ'ק התמודד עם שאלת הרוע והסבל בעולם.
הוא מצא כי התשובה לשאלת הסבל או למה אנחנו סובלים אפשרית בשני מישורים:
קיום גורלי וקיום ייעודי.
2. קיום גורלי
כאשר סולוביציק מתאר קיום גורלי הוא מתכוון לכך שהאדם חי מתוך הכרח, לא מתוך בחירה.
מתוך כך אין הרבה משמעות לקיום שלנו כבני אדם. האדם כבול בשרשרת החיים, נבוך ומבולבל בעולם. אין סיבה לקיום האדם או כפי שראינו גם בפעמים אחרות, "האדם קיים משום שהוא קיים".
דווקא האדם שנמצא בשלב הזה, אינו שואל שאלות גדולות על מהות קיומו. הוא חי ובתוך חייו ישנם רגעים רבים מלאי סבל.
אחרי המבוכה של האדם, מגיעה שלב של חקירה. בתוך החקירה על מהות הסבל האנושי על הקיום, ישנם המון תשובות פילוסופיות. אך לדעת סולוביציק, אדם הנמצא במצב של קיום גורלי, לא יכול להשיג שום תשובה נכונה על הסיבה לסבל. הסיבה לכך היא משום שכמו לחיים במצב תודעתי כזה אין שום סיבה, לא יכולה להיות סיבה גם לסבל הנלווה לחיים. אדם חיי משום שהוא חי והסבל בחייו הוא חלק מובנה בתוך החיים.
מכאן סולוביציק טוען, היהדות קיבלה את הרע בעולם. יש רוע, יש סבל. האדם לעולם לא יתגבר עליו. האדם מנסה לנצח את אותו הרוע, אבל זהו מאבק אבוד מראש.
3. הסתירה שבין האמונה בעולם הטוב לחווית הסבל האישי
סולוביציק טוען כי היצירה האלוהית היא מושלמת. אבל זו הסתכלות על היצירה כולה. בני האדם אינם יכולים לתפוס את המימדים של אותה יצירה ולכן אינם מבינים אותה כראוי.
בשביל לדמות את תשובתו, הוא משתמש בדימוי של שטיח. האדם דורך על השטיח ורואה רק צד אחד שלו. לאותו שטיח יש צד נסתר המשלים אותו.
4. קיום ייעודי
לצד הקים הגורלי, ישנו קיום ייעודי .
הקיום היעודי הוא היכולת של האדם לבחור לעצמו את דרך החיים בעולם. מתוך אותו ייאוש גדול וסבל אנושי, האדם בוחר לעצמו את הייעוד. לפי סולובציק כך האדם מגיע לדרגה גבוהה יותר של הוויה.
כל אדם נולד ומת מבלי שיש לו יכולת שליטה על הרגעים האלו, אך כל אדם יכול לבחור כיצד עליו לחיות. זה עניין אישי של האדם לבחור לעצמו ייעוד נכון.
סולוביציק הוא כמובן יהודי מאמין, לכן הוא חושב כי המסורת היהודית מעניק לאדם את הייעוד הנכון והבריא. אדם שבוחר בדרך החיים היהודית, יכול לתת לעצמו ייעוד שמעניק לו קרבה לעולם היהודי.
5. יחסו של האדם הייעודי לרע בעולם ולסבל בחייו
בדומה לרמב"ם סולוביצ'יק קבע שאין רע בעולם. אין תשובה לשאלות הסבל. התשובה הפילוסופית לבעיית הרע מכחישה את המציאות של הסבל, ובאה לסדר לאדם את עולמו הנפשי.
לדעתו הקיום הייעודי של האדם הוא קיום פעיל. הוא אמנם מודע למציאות של גורל כלשהו – למשל לעובדה
שאין ביכולתו של האדם להשפיע על הולדתו ועל מותו, אולם לאורך חייו הוא מצוי במציאות של בחירה חופשית. האדם שולט בסבלו ומתוך הסבל הוא יכול לצמוח. חיי השגרה מביאים אותנו פעמים רבות למעשים שליליים, לחולשה, לוותרנות. הסבל גורם לנו לעצור, לחשוב ולשאול שאלות על עצמנו ועל חיינו. מעשה זה מכנה סולוביצ'יק בשם "תשובה". תשובה באה מהשורש שו"ב. לשוב, לחזור. תשובה על פי סולוביצ'יק היא חזרה
לאמת שלך, לאותנטיות שלך, לעצמך, לאלוהים. ותשובה אמיתית יכולה לבוא רק מתוך התמודדות עם סבל.
סולוביצ'יק מוסיף שגם מתוך מציאות טובה של שפע ניתן לצמוח. על האדם בעל השפע לחלוק עם הסביבה את "מתנת האל". ואין מדובר רק על עושר כספי. על האדם השמח, החכם, המאושר לחלוק עם סביבתו את המציאות הטובה לה זכה.
ברית גורל וברית ייעוד, ברית מצרים וברית סיני
סולובייצ'יק הרחיב את דבריו מהאדם הפרטי אל כל העם. בהמשך המאמר הוא מבחין בין שתי תפיסות לאומיות: ברית גורל ומולה ברית ייעוד.
ברית הגורל היא תפיסת שייכות שמקורה בפחד, והפרטים מחויבים על ידי גורם חיצוני להשתייך לעם. כפי שהנאצים הגדירו כיהודים גם אנשים שלא הגדירו את עצמם כיהודים. זוהי ברית הגורל הכפויה על העם.
יש לברית זו גם צדדים חיוביים, כגון אמפתיה, ערבות הדדית וצדקה, אך כולם נובעים מתחושת הפחד ומתוך הגדרה חיצונית.
לעומת ברית הגורל קיימת ברית הייעוד או ברית סיני:
ברית ייעוד
קיום מדעת שהאומה בוחרת בה. הדרך הפוזיטיבית, החיובית של האנשים השונים באומה להתחבר האחד עם השני. ברית סיני לדוגמה, הייתה ברית שעם ישראל עשה על בסיס מעמד הר סיני. מימוש משותף של אנשים זרים ליחידה אחת משום שהם מוצאים בכך ייעוד משותף.
מחנה ועדה
סוליביציק ניסה להסביר את הקשר בין ברית גורל וברית ייעוד דרך המושגים "מחנה" ו"עדה".
מבחינתו, אלו שתי תופעות סוציולוגיות המתארות כיצד מתגבשות ביחד אומות (קהילות של אנשים יחדיו).
מחנה – קהילה הנוצרת מתוך התמודדות עם פחד משותף. מה שמנחה את החיבור בין האנשים הוא הגורל המשותף לכלל חברי הקהילה. סולוביצי'ק השוואה קהילות המתחברות סביב "עדה" לעדרי חיות. רק האינסטיקט מחבר בינהם. הפחד מחבר בין האנשים. לאנשים יש גורל משותף אבל אין באמת עניין המחבר בינהם.
עדה – קהילה הנוצרת להתגשמות מטרה משותפת. יש לאנשים ייעוד משותף אותו הם רוצים להשיג. ה"עדה" נוצרת בעקבות אירוע חיובי שבונה את הקהילה. קהילה של עדה נוצרת בעקבות מסורת אבות ויכולה להמשיך לנצח. סולוביציק רומז על כך שהעדה של עם ישראל נורצ בהר סיני ואמורה להמשיך עד לאחרית הימים. העדה בונה את עצמה מתוך המסורת שלה, ולא קיימת מתוך איסורים שנכפו עליה מבחוץ.
סיכום הגותו של סולוביציק:
מהו מעמדו של האדם ביחס לעולם?
האדם מחליט כיצד הוא רוצה לראות את העולם. הוא נקודת ההתחלה ומשם הכל מתחיל. האדם שולט בגורלו והוא מי שנותן את התוקף לכלל המציאות. האדם יכול לראות את עצמו כגורם פאסיבי בעולם ולראות את קיומו בצורה גורלית. בדרך זו אין לו תפקיד משמעותי בעולם. לעומת זאת, אותו אדם יכול להפוך את עצמו לאקטיבי ולמצוא את ייעודו. כך הוא מקבל מעמד גבוה.
מהו הרע?
אין באמת רע בעולם. אם נסתכל על כך מהזווית של הקיום הגורלי, יש סבל העולם, יש התרחשות רעה בעולם ויש לא מעט עניינים רעים. יחד עם זאת, אין לה מטרה. כמו שהאדם במישור זה קיים כי הוא קיים, כך הרוע והסבל פשוט קיימים. האם זה באמת רוע? לא ממש ברור.
אם נביט ברוע מהבחינה הייעודית, יש לו מקום אחר. גם במקרה זה אין באמת רוע אלא סבל שהאדם צריך לעבור במציאות שלו. אבל לסבל יש ייחודיות מזקקת לאדם. הוא מתחשל ממנו ונהיה טוב יותר. הסבל משפר את האדם למקום טוב יותר.
מה תפקיד התבונה? האם היא יכולה לסייע בהבנת שאלת הרע?
אין תפקיד לתבונה. יש תפקיד לתודעה של האדם. אדם שיבחר לתת לעצמו ייעוד סביב המסורת היהודית יכול להתמודד עם הסבל בעולם. לתבונה אנושית הפשוטה אין באמת תפקיד אלא רק ממקום של ההבנה של המצב התודעתי שאדם נמצא בו. כל עוד הוא נמצא בתוך הקיום הגורלי שלו, הוא יכול לתת לסבל תפקיד מטאפיזי אבל הוא לא באמת נותן לו תשובות נכונות בהבנת שאלת הרוע.
מה יכול לסייע לאדם הסובל?
אם אדם ימצא את ייעודו בתוך המסורת היהודית, הוא ימצא את כלים איתם יתמודד עם הסבל.
באיזה מידה סולוביציק פילוסוף קיומי?
-
קיום קודם למהות – האדם נוצר בעל כורחו. הוא נועד לחיות גם כאשר הוא לא ביקש זאת. בתוך הגותו של סולוביציק האדם נאלת להתמודד עם הגורל שלו. בלי יכולת לשלוט עליו בזמן חייו. את המהות שלו יכול האדם למצוא רק אם ישים בה ייעוד.
-
בחירה חופשית – שני מצבי תודעה לאדם אצל סולובציק. קיום פאסיבי או קיום אקטיבי בחיים. עצם העבודה כי הוא יכול לבחור באיזה מצב הוא נמצא, כבר מלמד על הבחירה החופשית של האדם. האדם יכול לא לחקור את עצמו ופשוט לחיות ללא חקירה מעמיקה של חייו, וכך אין משמעות לבחירה שלו. אבל במידה והוא יבחר את ייעוד, הוא מנתב לעצמו את מסלול חייו.
-
אותנטיות- אצל סולוביציק, האדם הגורלי נחשב לאדם שאינו חי כפי שהוא רוצה. הוא חי בצורה פאסיבית למציאות חייו. הסבל האנושי בו הוא שרוי מעיד על העובדה כי הוא גם לא בוחר לעצמו כיצד לחיות. לעומת זאת, האדם הייעודי, הוא מי שבוחר את חייו. סולובציק אומנם מעוניין כי אנשים יבינו שהקיום דרך המסורת היהודית מענית ייעוד נכון. יחד עם זאת, כל ייעוד שאדם נותן לעצמו יכול לתת לאדם כיוון. כלומר, אין הוא מחויב לייעוד מסוים, אלא האדם יכול לחיות לפי הייעוד של עצמו.