במאה ה- 20 שאלת הרע והסבל האנושי התעוררה שוב בכל מוראה בשתי מלחמות העולם ובשואת היהודים האיומה שהתחוללה באירופה. לסבל אינסופי זה התווספה אכזבה עצומה מהמין האנושי. באירופה צמחו רעיונות הקדמה, המודרניזם וההומניזם שהיה להם ביטוי בחוק, בתרבות, באמנות ובגיוס המחקר המדעי למען רווחת המין האנושי.

הייתה תקוה  שהעולם מתקדם לכיוון טוב יותר לכולם. אך במקביל התחזקו המגמות ההפוכות שהצמיחו

שנאה ואלימות ללא גבול.

ההוגים השונים היו צריכים למצוא מקום להצדיק את האירועים השונים בהיסטוריה האנושית מבעד לגבול הציניות האנושית. הם ידעו כי בני האדם נוטים לאכזב ולפעול בדרך הרעה. יחד עם זאת, הם ביקשו למצוא מקום לחיים חיוניים חיוביים בעולם שהוא רחוק מלהיות חיוני או חיובי לאנשים החיים בו.