כאשר אנחנו לומדים על בעיית הטוב והרע בימי הבייניים, אנו מתמקדים במשנתו של הרמב"ם.  

ראשית ימי הבייניים (עד למאה ה-12)  אופיינו בפריחת זרם הפילוסופיה בכל אחת מהדתות המונותאיסטיות. אנו קוראים לכך פילסופיה משום שהוגים רבים, מכל הדתות, ביקשו למצוא דרך רציונלית (עם היגיון) המסבירה את קיומו של האל ואת הדרך לעבוד אותו. זאת בניגוד לזרמים אחרים שהעדיפו דרכים יותר רוחניות להגיע אל האל. 

הרמב"ם מציין את סוף אותה התקופה ואת שיא פריחתה בתוך המסורת היהודית. קדמו לו שני פילסופים חשובים בתוך המסורת היהודית (הרב סעדיה גאון (המאה 10) והרב יהודה הלוי (מאה 11). באופן מאוד לא מקרי, כולם היו קשורים לפריחה של היהודים בספרד ולויכוח המתמיד עם פילוסופים אחרים מדתות אחרות על דרך האמונה הנכונה.   

​

סרטון המשווה בין הרמב"ם לריה"ל כאן