הריה"ל היה משורר הודה ורופא. נולד בספרד וחי בסביבה יהודית ומוסלמית. קיבל חינוך יהודי והיה אדם עשיר ביחס לשאר האוכלוסייה בתקופתו. בין היתר התפרנס משירת חול אבל פרסם המון שירי אמונה וגעגועים לארץ ישראל.
ספרו החשוב הוא "הכוזרי". או בשמו השני "הספר להגנת האמונה המושפלת".
ספר הכוזרי הוא סיפור דמיוני שכתב ריה"ל בתקופה בה ליהודים רבים הייתה אפשרות מעשית להמיר את דתם לנצרות או איסלם. לרובם זה היה עדיף משום שחייהם יהיו כלים יותר מבחינה כלכלית והם יהיו פחות נרדפים.
רבי יהודה הלוי רצה להעניק להם סיבה עמוקה לשמירה על הדת היהודית ולכן הוא כתב ספר שנועד להראות את החשיבות של השמירה על המסורת היהודית והאמונה היהודית.
מתוך כך, הוא התלבש על סיפור שהיה אגדה בתקופתו. על ממלכת הכוזרים הרחוקה (אוקריינה של ימינו) שם מלך פגאני החליט כי הוא ממיר את דתו ואת דת כל הממלכה ליהודים. לא היו הוכחות לעניין ואפילו כיום יש ויכוח האם האירוע באמת קרה. יחד עם כך, רבי יהודה הלוי רצה להסביר מדוע אותו מלך החליט לעשות את אותו המעשה.
בסיפור "הכוזרי" אנו מכירים את מלך הכוזרים. הוא היה מאוד מסור לאלוהים שהאמין בו אבל היה לו חלום שעירער את אמונתו. בחלום הוא פגש מלאך שאמר לו כי "כוונתו רצויה אבל המעשה לא מבורך על ידי האל". מיד החליט המלך לבדוק אמונות נוספות בשביל לבדוק האם כדאי לעבור לאמונה שלהם.
הוא הזמין פילוסוף והתאכזב, הזמין כומר נוצרי והתאכזב ואפילו מוסלמי שלא שיכנע אותו.
לבסוף הגיע "החבר", דמות היהודי שמצליח לשכנע את המלך להמיר את דתו.
מתוך הדיאלוגים בין המלך והחבר אנו מכירים את תפיסתו הפילוסופית של ריה"ל, כיצד הוא מבין ופוגש את העולם.
צידוק הדין לפי רבי יהודה הלוי (עמודים 125-126)
בקטע שאנו מכירים ריה"ל מנסה להסביר על האדם המאמין באל היהודי, הוא לעיתים מתייחס לתואר שלו בתור "החסיד".
הוא מתחיל וקובע כי אותו האדם המאמין מקבל את העולם כמו שהוא. על הדברים החיובים וגם על הדברים הרעים.
השאלה הנשאלת היא מדוע? כיצד אדם יכול לחשוב כי הכל מקובל עלינו... הרי יש בעולמנו אלמנטים רעים מאוד, מדוע שנחשוב כך?
התשובה של החבר היא שימוש במושג "עין רואה", האל צופה על האדם ורואה אותו על הטוב ועל הרע שבו. אותו אל גומל לו בהתאם. מבחינת ריה"ל, כאשר האדם בטוח שצופים בו כל הזמן, כלל ההתנהגות שלו תהיה שונה. הוא יתבייש לעשות דברים רעים וישמח לפעול בצורה טובה.
בעמוד 126 ריה"ל מרחיב את התפיסה-
"החסיד", האדם המאמין באל, מאמין כי לאל יש "צידוק דין", כלומר הוא שופט את האדם בצורה הנכונה ביותר. מבין אותו ומבין את הסיבות למעשיו. צידוק הדין, מגן בעצם על האדם מפני גורל אכזר ומעניש את האדם במידה והוא מתנהג בצורה רעה.
ריה"ל נותן הוכחה לתפיסה הזאת מתוך עולם החיות. הוא מסביר שהאל נתן לכל חיה כלים מתאימים (תכונות) שונות שאמורות להגן עליהם בעולם החי. לדוגמה, הארנבת קיבלה תכונה להיות מהירה, כך היא יכולה לחמוק מטורפים. לעומת זאת, לצבועים נתן האל את מידת הגבורה כך שהם יכולו לתפוס חיות אחרות לאכילה.
כל אחד בעולם לפי תפיסה זו, קיבל תכונה שמתאימה לו להתמודד עם המציאות כפי שהיא. הכל מתוכנן על ידי האל בשביל להתמודד עם הקשיים ובשביל להתנהג כראוי.
כלומר, התפיסה של ריה"ל מאמינה כי צידוק הדין של האל נועד לכוון את העולם לטוב ביותר האפשרי בשביל שכל אחד ואחת יחיו את החיים שהאל עצמו כיוון אליהם.
ריה"ל מסיים ואומר כי מרגע שהאדם מבין את הסוד הזה, הוא חי את חייו בצורה נוחה יותר וללא חרדה מפני אסונות או צרות המפחידות אותו ומונעות ממנו לחיות.
הוא השתמש בסיפור חז"ל על "נחום איש גם זו" (נמצא בעמוד 128). חכם שחי והיה עיוור, גידם, ללא רגלים וגופו מלא בשחין. אותו חכם היה אומר על כל צרה שנפלה עליו שגם היא לטובה משום שהוא האמין שהאל מעניש אותו על דברים התנהג בהם בצורה לא ראויה.