1. אחיזת עיניים:(עמוד 163)
מתוך "שבחי הבעל שם טוב", מובא בספר: מרטין בובר, אור הגנוז – סיפורי חסידים, הוצאת שוקן
מלך אחד שהיה חכם גדול עשה סביב לארמונו מחיצות רבות זו לפנים מזו מעשה אחיזת עיניים, הבקיע נהרות בין חומה לחומה שיכן שם דובים ואריות ושאר חיות מבהילות כדי שייראו בני אדם מגשת אליו.
ציווה המלך לפזר הון רב בכל שערי החומות. וכרוזים יוצאים, שכל מי שיבוא אל המלך ייתן לו המלך עושר וכבוד.
באו רבים מבני המדינה ואמרו להיכנס.
יש שבאו אל השער הראשון וראו את כל הדברים המבהילים ונסוגו אחור.
ויש מי שנכנס לפנים וקיבל ממון וכשראה לפניו את החומות האיומות חזר לביתו ונהנה מהונו.
אבל אוֹהבו של המלך לא שם לכל אלה, כי לבו בוער לראות את פני המלך.
וכשעמד לדלג על החומות והנהרות הבחין שכולם אינם אלא אחיזת עיניים, והנה המלך יושב לפניו על כיסאו ומושיט ידו לקראתו.
מה אנו יכולים ללמוד מהסיפור?
הסיפור מתאר בעצם התרחשות פנימית שיש אצל כל אדם. הדרך של האדם הפשוט להשיג את האל. המלך מייצג את האל ששם מחסומים ודברים שמרתיעים מסביבו. כלל המחסומים והחיות יחד עם הכסף המפוזר אלו אחיזות עיניים שגורמות לאנשים להתבלבל ולחשוב כי אלו דברים אמתיים. כאמור אין זה כך, אבל ההמון אינו יודע זאת.
ההמון מתנהג בכמה דרכים כאשר הוא נתקל במלך.
- נרתע ובכלל לא מגיע – הפחד מנהל אותו והוא בכלל לא קרוב אל המלך
- ההמון אוסף את הכסף והולך. – כלומר הפחד גורם לו לבצע מעשה מוסרי לא טוב.
התנהגות זו מוכיחה כי בני האדם נתקלים מול פחדים לא אמיתיים ולכן כלל המעשים המוסריים הלא טובים נגרמים משום החשש. או שהם בורחים או שהם גונבים. בכל מקרה, החשש נמצא רק בראשם.
מי כן משיג את המלך?
"אוהבו" של המלך, אותו אדם שהרגש מוביל אותו, עושה את המעשה הלא רציונלי, הלא הגיוני בשביל להשיג אותו וכך הוא גם מצליח.
הסיפור רוצה לומר לנו כי רק מי שמונהג על פי הרגש שלו, מי שלא מפחד ולא מתנהג בצורה לא מוסרית יכול להגיע לדרגה הרוחנית הגבוהה.
כיצד עקרונות החסידות פועלים בסיפור?
1. את האל משיגים באהבה. לא משיגים אותו בפעולה מושכלת או החלטית. אפשר להשיג אותו אך ורק לפי הכוונה של האדם.
2. כל הסיפור מדבר על נפש האדם. אדם מנוהל על ידי הפחדים שלו או לפי הרצונות הפחות טובים שלו. אם הוא יפעל לפי דרכים אלו, הוא כנראה יכשל. לא ישיג את מטרתו. רק אדם שפועל בצורה טבעית יכול להשיג את האל.
עלינו לשים לב, המלחמה בין הטוב והרע המוצגת בסיפור נשארת ברמה האישית של האדם. אין לנו מלחמה בין האל לסטרא אחרא. יש כאן מלחמה פשוטה בתוך נפשו של האדם.
אין כאן מלחמה בין יצר רע לאדם כפי שגילנו בספרות חז"ל. יש לכאורה "יצר" אבל זהו מימד בתוך האדם.
2. סכנת העצבות המשתלטת (עמוד 169)
על פי תורתו של הבעל שם טוב, העצבות היא אויבת מרה של האדם. הסיבה לכך היא משום שאדם השרוי
בעצבות אינו מצליח לגייס בקרבו את הכוחות הדרושים כדי להעלות מתוכו את ניצוצות הקדושה והאור. אדם השרוי בעצבות נוטה לוותר ולהתייאש. לכן העצבות שייכת לכוחות השליליים המשתלטים על האדם.
כפי שראינו קודם, הדברים החוסמים את האדם מלחבור אל ההוויה האלוהית אינם ממשיים, ואינם אלא אחיזת עיניים, הרי שלעצבות אין שום הצדקה של ממש להיתלות בה. העצבות מעודדת פחדים ופיתויים שלמעשה אין בהם ממש.
עתה נראה כיצד ה"יצר הרע" משתמש בעצבות.
צוואת הריב"ש והנהגות ישרות, סעיפים מ"ד, מ"ו צוואת הריב"ש
לפעמים מטעה יצר הרע לאדם ואומר לו שעבר עבירה גדולה אף על פי שאינו אלא חומְרא בעלְמא [רק החמרת יתר במצווה מסוימת], או שאינה עבירה כלל, וכוונתו [של יצר הרע[ שיהא האדם בעצבות מכוח זה ויבוטל בעצבותו מעבודת הבורא יתברך.
וצריך האדם להבין הרמאות הזה, ויאמר להיצר הרע: "איני משגיח [שם לב] על החומרא שאתה אומר לי, [מכיוון] שכוונתך [היא] לבטלני מעבודתו יתברך, ושקר אתה דובר".
[...] שזה כוונת היצר הרע לעשות לאדם מוֹרא שמא אינו יוצא בדבר זה [אינו מקיים את המצוות כדרוש], כדי להביא אותו לעצבות, ועצבות היא מידה מגונה ומניעה גדולה לעבודת הבורא יתברך. ואפילו אם נכשל בעבירה חס ושלום, לא ירבה בעצבות, [...] ויחזור לשמוח בהבורא יתברך כיוון שהוא מתחרט בחרטה גמורה ובדעתו שלא ישוב לכסלתו [לטפשותו] בשום פעם. ואפילו כשיודע בודאי שאינו יוצא בדבר אחד מחמת מניעוֹת הרבה [אינו יכול לקיים מצווה משום שיש משהו שמונע ממנו] לא יהיה עָצֵב, ויחשוב שהבורא יתברך בוחן לִּבוֹת וכְליות ]קורא את מחשבות האדם], שהוא יודע שרצונו לעשות מן המובחר, רק שאינו יכול, ויחזק עצמו לשמוח בהבורא יתברך.
גם בסיפור זה ישנו יצר רע, הכרנו אותו גם בסיפורי חז"ל. ההבדל הגדול הוא בכך שחז"ל חשבו שיצר הרע הוא חלק הכרחי בקיומו של האדם בעולם. בסיפור זה אין זה כך. יצר הרע הוא הפחד הנמצא בראשו של האדם ורוצה לגרום לו להצטער יתר על מידה.
יצר הרע עושה "תרגיל" לאדם הפשוט. הוא גורם לו צער רב על דברים קטנים. כל אדם מבצע חטאים קטנים ואף בן אדם אינו מושלם בעניין זה. יחד עם זאת, יצר הרע גורם לאדם לעצור את עצמו, להתנהג בצורה קשה עם עצמו על כך שאינו מושלם. בצורה כזאת, יצר הרע "זוכה" משום שהאדם מתנהג בצורה "לא אמיתית", אינו נוהג כפי שרוצה.
אם כך, כיצד על האדם להתמודד עם יצר הרע?
על האדם לסמוך על האל על כך שהוא מכיר אותו באמת (בוחן כליות ולב). מתוך כך עליו לשמוח תמיד. לא ליפול לצער על כך שהוא אינו מושלם. בכוח להיות שמח בכוח להרבות בשמחה רק בשביל שהוא יתנהג כפי שהוא רוצה בצורה הטבעית שלו של אמונה באל.
הבעש"ט רצה להראות כי אדם המתנהג בצורה הטבעית והרגשית שלו, צריך למצוא את המקום הנכון להתמודדות עם הרוע בעולם. אם הוא יפול לחטאים קטנים, הוא לעולם לא ילמד להמשך משום שהוא יתייאש. לכן עליו להיאבק ב"נפילות" שלו. המטרה היא שהאדם ימשיך ויאמין באל וירגיש טוב עם עצמו תוך כדי.
סרטון על צוואת הריב"ש כאן
3. רבי נחמן מברסלב והתיקון על ידי שמחה (עמוד 171)
ר' נחמן חי באוקריינה במאה -18. הוא היה מתבודד ביער ומסגף את עצמו ומשוחח ארוכות עם אלוהיו כאילו הוא משיח עם אדם מבוגר ממנו כדי לקבל ממנו אוזן קשבת, חיזוק והשראה. לאט לאט נאספו סביבו תלמידים לשמוע את רעיונותיו.
רעיונותיו שאבו מתורתו החסידית של הבעל שם טוב ופיתחו אותם אל שלב נוסף, המחפש לתת מענה לקשיים נפשיים שאדם נתקל בהם, המרַפים את ידיו ומייאשים אותו, עד כדי כך שהוא חדל להאמין שיוכל באמת ובתמים להפוך לאדם טוב וראוי.
ר' נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, ספר תִּנְיָנָא, סעיף קיב.
לבל יפול האדם בדעתו מחמת ריבוי הפגמים והקלקולים שקילקל על ידי מעשיו ... אם אתה מאמין שיכולין לקלקל – תאמין שיכולין לתקן!
בקטע הקצר זה, ישנם יסודות חשובים המלמדים על הייחודיות הברסלבית. מה מנסה ללמד אותנו רבי נחמן מברסלב?
בכל אדם יש פגמים וקלקולים. כמו אצל הבעש"ט, אין אדם שהוא מושלם ולא מבצע חטאים. יחד עם זאת, רבי נחמן מנסה ללמד כי אותו המקום שהאדם ביצע ממנו חטאים, הוא גם המקום ממנו הוא יכול לתקן אותם. באדם קיימת היכולת לתקן את עצמו בכל עת.
רבי נחמן מברסלב מלמד כי כל אדם, לא משנה איזה רעה עשה, יכול לעשות תיקון. הוא מקבל כל אדם באשר הוא ומוכן לסלוח. מכאן אפשר לראות גם כי מבחינתו, הכוונה היא החשובה ביותר.
בקטע הבא, ר' נחמן מתייחס לכוחה של השמחה להכריע את מצבו של הדכאון.
ר' נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, ספר תִּנְיָנָא, סעיף כד. (עמוד 172)
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה־השחורה בכל כוחו. וכל החולאת [החולאים] הבאין על האדם, כולם בָאִּין רק מקילקול השמחה.[...]
והכלל, שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד. כי טבע האדם – למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים. על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד, ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא. [בדברים שטותיים]
אף שגם לב נשבר הוא טוב מאוד, עם כל זה הוא רק בזמן מסוים, וראוי לקבוע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך, ... אבל כל היום כולו צריך להיות בשמחה, כי מלב נשבר בקל [בדרגה קלה] יכולין לבוא למרה־שחורה [דיכאון עמוק], יותר מאשר יכולין ליכשל על ידי שמחה, חס ושלום, ולבוא לאיזה הוללות, חס ושלום. כי זה קרוב יותר לבוא מלב נשבר למרה־שחורה. על־כן צריך שיהיה בשמחה תמיד, רק בשעה מיוחדת יהיה לו לב נשבר.
בקטע זה, אפשר ללמוד על ההתמודדות עם ה"נפילה" לפי ברסלב והחסידות. כמו במקור של הבעש"ט, הדבר הגרוע ביותר שיכול להיות לאדם הוא הרגע שבו הוא מאכזב את עצמו ו"נופל". לכן על האדם למצוא את המקום לשמחה, גם אם היא שקרית. על האדם לשמוח תמיד למרות שקל יותר לכולם (בקטע נכתב המצב הטבעי) הוא ליפול למצב רוח רע ועצבות.
דרך נוספת להתמודד עם הרגעים האלו לפי ברסלב הוא ליזום עצבות. בתרבות הברסלבית יש מסורת של התבודדות של האדם כאשר הוא נמצא יחד עם עצמו. ברגעים אלו, על האדם לתת לעצבות מקום ולקבל אותה.
כך יהיה קל יותר לאדם ברגעים אחרים להיות שמח "בכוח" ולהתמודד עם העצבות היומיומית המקיפה אותו בחייו.
במקום אחר מבחין ר' נחמן בין "לב נשבר" לבין "עצבות":
עצבות הוא כמו מי שהוא בכעס וברוגז, כמו שמתרעם ומתלונן עליו יתברך חס ושלום,
על שאינו עושה לו רצונו. אבל לב נשבר הוא כבן המתחטא לפני אביו [המדבר על ליבו של אביו], כתינוק שקובל ובוכה לפני אביו על שנתרחק ממנו [...]
רבי נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, הוצאת נקודה טובה
עצבות – אדם הנמצא בדכאון שלא מצליח לצאת ממנו. אדם המרוגז על האל.
לב נשבר – התבודדות מתוכננת של אדם בו הוא מתגעגע לאלוהים. הוא מנסה לפייס את האל. צער וגעגועים.
בשני המקרים מדבר על אנשים הנמצאים במשבר ומנסים להתמודד מול הקשיים שלהם בעולם. במקרה השני יש אדם הלוח אחריות על מעשיו ומנסה למצוא לזה פתרון. זהו רגע השיא של החסיד משום שאז יכול להגיע לטהרה גבוה יותר.
סרטון על רבי נחמן מברסלב כאן
4. חופר הטיט והמרגלית: (עמוד 175)
ר' נחמן מברסלב, "סיפורים נפלאים" סיפור ב'
"מעשה בעני אחד שהתפרנס עצמו מחפירת טיט למכור. פעם אחת חפר טיט, ומצא במקום שחפר אבן טוב שהיה שוויו הון רב מאוד, ולא ידע שוויו. והלך לאומן [מומחה] שיאמיד אותה בשוויו, וענה לו שאין בזה המדינה שיוכל לשלם שוויו, וצריך ליסע ללונדון לעיר המלוכה. אבל הוא היה עני ולא היה לו כסף ליסע. והלך ומכר כל אשר לו, והלך מבית לבית בשביל הנדבות, עד שהספיק לו ליסע עד הים. ורצה לעלות על הספינה, ולא היה לו והלך להקאפיטאן והראה לו המרגלית.
ולקח אותו תיכף הקאפיטאן על הספינה בכבוד גדול, ואמר לו אתה בטוח גדול. ונתן לו חדר מיוחד ערְשְטע קלאס [מחלקה ראשונה] ובכל התענוגים כאחד מהנגידים הגדולים. והחדר שלו היה לו חלון לתוך הים,
והוא היה תמיד מתעלס ומשמח נפשו עם הדַימענט [היהלום], בפרט בעת האכילה, שעל ידי השמחה והרחבת הלב טוב ורפואה שיתעכל המאכל בנקל.
ופעם אחת ישב לאכול והדימענט היה מונח על השולחן להתעלס בו וישן. בינתיים בא המשרת ולקח המפה והפירורים ולא ידע מהדימענט והשליך הכל לים.
וכשהקיץ מהשינה והבין כל זה היה לו לצער גדול, כמעט שיצא מהדעת ומה יעשה, והקאפיטן הוא גזלן שיהרוג אותו בעד מחיר נסיעת הספינה.
על כן עשה את עצמו שמח כאילו לא ידע. ודרך הקאפיטאן היה בכל יום לדבר אתו איזה שעות, וכן בא ביום הזה והוא עשה את עצמו שמח עד שלא הכיר בו שום שינוי.
ואמר לו הקאפיטאן, הלא אני יודע שאתה חכם וישר לב, ואני רוצה לקנות הרבה תבואה למכור בלונדון, ואוכל להרויח הרבה, ואני ירא שלא יאמרו שאני גונב מאוצר המלך.
על כן יהיה הקניין על שמך, ואני אשלם לך במיטב. והוטב בעיניו ועשו כן.
תכף כשבאו ללונדון, מת הקפיטאן ונשאר הכל אצל זה האיש, והיה כפל כפלים מהשויון [מהשווי] של הדימענט.
וסיים רבינו ז"ל שהדימענט לא היה שלו, והא ראיה שנאבד ממנו. התבואה היה שלו, והא ראיה שנשאר אצלו. און וואס ער איז גקומען צו זיין זאך איז נאר וויל ער האט זיך דער האלטין [וכל מה שהגיע לעניינו, הוא רק כי החזיק מעמד]
מעשה הסיפור:
אדם עני אחד מצא אבן יקרה - מרגלית. שאל אדם אחר, איפה אפשר למכור זאת, אמרו לו כי רק בלונדון יש מספיק כסף בשביל לקנות יהלום כזה. מיד הלך לספינה והראה לקפטן את היהלום. הקפטן אמר לו, תעלה לספינה, תמכור את היהלום בלונדון. רק אחרי שיהיה לך כסף תשלם על הנסיעה.
בזמן הנסיעה, אותו עני, נסע במחלקה ראשונה רק חיכה להגיע ללונדון ולמכור את היהלום.
למזלו הרע, בגלל תקלה, הוא איבד את היהלום.
מה יעשה? אם יאמר לקפטן, הוא יזרוק אותו מהאונייה בזמן הנסיעה...
החליט העני לעשות מראה עיניים כי היהלום ברשותו ולהתנהג כאילו הכל רגיל.
בנתיים, הקפטן הגיע אליו וביקש ממנו טובה. הוא אמר לו כי יש לו מלא תבואה שעולה המון כסף באונייהץ אילו יאמר שהיא שלוף יחשבו כי הוא גנב אותה ממישהו. בגלל שהקפטן לא רצה להסתבך, הוא ביקש כי התבואה תהיה רשומה על שם העני.
כשהגיעו ללונדון, הקפטן מת. לאחר שהעני מכר את התבואה, הוא היה עשיר כפלייה מהמחיר אותו היה אמור לקבל מהיהלום.
מה אנחנו לומדים מהסיפור?
אילו היה העני מספר את האמת, אילו היה נכנע לפחדים שלו, הוא היה משלם מחיר קשה מאוד. לעומת זאת, המראית עין שהוא הצליח לשמור עליה, בעצם שמרה על חייו.
הסיפור רוצה לומר לנו עד כמה העולם מסודר. כיצד האל לא זונח את מי שבתמימות שומר על האמונה שלו. העני היה כנה ותמים עם הקפטן ולכן הוא המרוויח הגדול מהסיפור.
האל פועל לטובתו והוא אפילו מקבל שכר כבר בעולם הזה.