פרק ראשון:
שאלת הגורל מול הבחירה החופשית:
אנחנו מתחילים את המסע שלנו בניסיון להבין עד כמה הבחירה של האדם משמעותית בעולם. כל המושגים עליהם אנו מדברים בהקשר של טוב מול רע לא יכולים להתקיים בעולם בו אין לאדם בחירה. רק אדם שבוחר לעצמו את דרכו מסוגל להיות רע או לבחור ברוע כדרך חיים. לכן אנו נראה כמה גישות שמנסות ללמד אותנו על יכולת הבחירה שלנו בעולם.
ישנן שלוש תפיסות הנוגעות לבחירה החופשית: פטליזם, בחירה חופשית ודטרמניזם.
התפיסה הקדומה מבין השלושה הייתה הפטליזם. זה לא היה במקרה. העולם העתיק היה עולם אכזר מאוד לאדם הפשוט. כל יום סכנה חדשה ארבה לאדם והייתה יכולה לסיים את חייו. אנשים נאלצו להפרד מהיקירים שלהם, גורלות של חברות שלמות הסתיימו עקב מגיפות, מלחמות ואסונות טבע.
מתוך כך, היכולת של האדם להתמודד עם אותן אסונות הייתה בתפיסה אופטימית ששיחררה אותו מהאחריות לגורלו.
כך נולדה התפיסה הפטליסטית שיסודה ההבנה כי גורל החיים של האדם נקבע על ידי גורם עליון. לפיכך, אין לאדם שום יכולת להסיט את גורלו ממקום אחד למקום אחר. הוא נדון לחיות בעולם ללא כל יכולת לשנות שום דבר.
תפיסות פטליסטיות עיצבו את הגישה האומרת "הכל זה מלמעלה", כדרך להתמודד עם האסון. "האל נתן, האל לקח" כדרך פשוטה אך מאוד עמוקה להבין מדוע דברים רעים קורים לאנשים פשוטים.
המקרא (התנ"ך), הוא מקור חריג בתוך שלל התפיסות האלה. כותבי המקרא היו הראשונים בעולם העתיק (בערך במאה השביעית לפני הספירה) שנתנו תפיסה אחרת הטוענת כי יש לאדם יכולת לשנות את גורלו.
רמז לכך היה בספר דברים:
עמוד 13
התפיסה המקראית הקדומה על גורל האדם:
פסוקים אלו נאמרים על ידי משה בנאומו אל העם לפני הכניסה לארץ ישראל. בנאום זה מסביר משה לעם את פרטי הברית בה הם מחוייבים כלפי אלוהים; את תנאיה, את חוקיה, ואת האופן שבו העם צריך לקיימה.
בקטע מציב האל לאדם שתי אלטרנטיבות - מצד אחד הוא יכול לתת את החיים ואת הטוב ומהצד השני יש באפשרותו להעניק לאדם את המוות ואת הרע.
אם האדם יאהב את האל, ילך בדרכיו וישמור את מצוותיו וחוקיו – אלוהים יברך אותו וירבה את זרעו ויתן לו את הארץ. אם האדם יבחר בחיים למען חייו וחיי צאצאיו – הוא יוכל גם להכריע בין שתי האלטרנטיבות – חיים או מוות.
קטע זה מתקשר למהפכה שיצר המונותאיזם המקראי לעומת הפוליתאיזם האלילי בנוגע לחייו וגורלו של האדם. בעולם האלילי, בני האדם האמינו שחייהם מנוהלים לחלוטין על ידי רצונותיהם של האלים ולכן ניסו לרצותם באמצעות פולחן. במקרא מועלה רעיון מהפכני לתקופה – כי כוחות הטבע פועלים במשולב תחת הנהגתו של אל אחד ויחיד. האל דורש מהאדם נורמות מסוימות של התנהגות בהן יהיה תלוי גורלו לטוב או לרע. באופן מהפכני שכזה, מתחילה הבחירה החופשית של האדם גם באופן מצומצם. האדם יכול לבחור את דרכו רק במידה והוא לך ביחד עם חוקי האל.
ביוון העתיקה נולדה גם המיתולוגיה היוונית וגם הפילוסופיה היוונית (שעד היום משפיעה על התפיסות המערביות). המתולוגיה היוונית סיפרה את תולדות האלים היושבים על הר האולימפוס. מריבות האלים השפיעו על חיי בני האדם שנמצאו בעולם התחתון. בכל עולם המחזות היווני אנחנו יכולים לראות עד כמה התפיסה הפטליטסטית הייתה דומיננטית.
עמוד 15
תקציר המחזה אדיפוס:
הגישה הפטליסטית היא גישה פילוסופית- תיאולוגית הרואה את העולם כמונע על ידי כוחות חיצוניים מסתוריים הקובעים את גורלו של האדם. על פי גישה זו כל דבר שהאדם עושה או שעושים לו הוא חלק ממערכת חיצונית לעולמו – כמו האל, הכוכבים וכו'. לפי גישה זו, לאדם אין חופש בחירה בפעולתו בעולם מלבד במקרים שישנם אנשים בעלי ידע מיוחד כמו נביאים או אסטרולוגים.
בסיפורו של אדיפוס מודגמת הגישה הפטליסטית. הוריו של אדיפוס, מלכי תבי, קיבלו נבואה בלידתו כי הוא עתיד לרצוח את אביו ולהתחתן עם אמו. כדי לחמוק מכך, ביקשו להרוג אותו אך האדם שהיה צריך לבצע את הרצח ריחם עליו ומסר אותו לאימוץ למלכי קורינתוס שהיו חשוכי ילדים. אדיפוס כשגדל שמע את הנבואה אך כיוון שחשב שמדובר על הוריו המאמצים ברח מהעיר. בבריחתו נקלע לריב עם אביו הביולוגי ורצח אותו וכאשר הגיע לתבי נשא את אימו הביולוגית לאחר שהצליח לפתור חידה קשה.
הגישה הפטליסטית באה לידי ביטוי בסיפור בכך שאדיפוס והוריו הביולוגיים לא יכלו לשנות את הגורל אפילו כאשר השיגו את המידע לגביו. למרות שהדמויות בסיפור ניסו לבחור באופן חופשי ולשנות את גורלם – הם לא הצליחו. לכן כפי שמשתקף בסיפור זה, בגישה הפטליסטית לאדם אין אחריות על חייו.
כמו כן, אין שום סיבתיות לגורלו האכזר של אדיפוס. האלים הכריעו ביום היוולדו מה יהיה סופו. אדיפוס ביקש לברוח מגורלו אך ללא הצלחה.
שנים רבות לאחר התפוררות האימפריה היוונית, אנו יכולים לראות תפיסות דומות מאוד במעשיות מוסלמיות:
עמוד 17
הפגישה בסאמרה:
סיפור עממי מוסלמי המיוחס למאה העשירית לספירה. כאן אפשר לזהות את הגישה הפטליסטית פעם נוספת.
המשרת מנסה לברוח מגורלו לאחר שראה את מלאך המוות. אין הוא יכול לשנות את גורלו והוא פשוט נקלע למותו ללא שום סיבה מסוימת. לא ידוע לנו האם התנהג כראוי או שמא היה אדם רשע. אין זה רלוונטי לסיפור. מלאך המוות יפגוש אותו, לא משנה כמה רחוק ילך.
תפיסה פטליסטית השפיעה גם על המסורת היהודית. בתלמוד הבבלי. במאה החמישית לספירה, במעשייה על שלמה המלך, ניתן לזהות את אותה הגישה.
עמוד 16
שלמה המלך ומלאך המוות:
התלמוד הבבלי נחתם במאה החמישית לספירה בבבל. הסיפור עצמו דומה מאוד במאפיינים הפטליסטים שלו כמו במקור הקודם (מקור 3). אפשר להבין מכך כי גם חכמי בבל הושפעו מהגישה הפטליסטית והציגו רעיונות כאלו בתוך המסורת היהודית.
חשוב לציין שזה מלמד עד כמה הגישה הפטלסטית איננה חלק מהמסורת היהודית משום שלרוב החכמים הדגישו את הבחירה החופשית של האדם.
עמוד 18 ועמוד 21
גישה פטליטסטית בספרות חז"ל:
בשני המקורות האלו אנו רואים את ההשפעה של הגישה הפטליסטית על ספרות חז"ל. במקרה הראשון נאמר באופן מפורש כי כל תנועה, קטנה ככל שתהיה למטה בתוך האדם מוכוונת לחלוטין על ידי כוחות עליונים הקיימים למעלה.
במקור השני אנו רואים כי האופי של האדם, מקצועו ואולי גם גורלו מוכוון על ידי הכוכבים.
החכמים מנסים לומר מי יהיה אדם הנולד בכל מזל אחר. (לפי הכוכבים).
אנו יכולים להבין מכך שהחכמים בתוקפה מאוחרת יותר מקבלים את הרעיון הפאטליסטי בצורה מסוימת.
בחירה חופשית:
עם התפתחות תרבות בני האדם, החלה להיווצר גישה חדשה - הבחירה החופשית. היסוד של הבחירה החופשית מדבר על שינוי מהות בתפיסה בכל הנוגע לתפיסה של גורל בני האדם.
הבחירה החופשית מדברת על היכולת של האדם ליצור לעצמו את הגורל לפי מעשיו. זה שינוי מהותי משום שזה אומר שהאדם יכול לבחור בין מעשים טובים ומעשים רעים. האדם אחראי על הגורל שלו בניגוד לתפיסה הפטליסטית המדברת על כך שאין לו שום יכולת שינוי.
אנו מדברים על סוגים שונים, או רמות שונות של בחירה חופשית. בין אם לאדם יש בחירה לא מוגבלת של אפשרויות ובין אם יש לו בחירה מצומצמת.
במקורות השונים עליהם נלמד, חשוב להבין את ההצדקה לבחירה החופשית.
עמוד 27
"הכל צפוי והרשות נתונה":
משפט המיוחס במסכת אבות לר' עקיבא. משפט זה מבטא עמדה מורכבת המכילה בתוכה גם את ההכרה בגורל הידוע הצפוי ב"שמים" וגם את יכולת הבחירה החופשית של האדם. במהלך ההיסטוריה היהודית רבים התמודדו עם משפט זה וניסו להסביר כיצד יתכן שמצד אחד הכל נקבע מראש (פטליזם) ומצד שני הרשות נתונה לאדם (חופש בחירה).
את אחד הפירושים למשפט מביא רבי עובדיה מברטנורה. הוא טוען שב"הכל צפוי" – הכוונה היא כי ל"צפייה". במשנה לא מופיעה המילה "מראש" ולכן הוא טוען כי מדובר בכך שיש מי שצופה בכל מעשי האדם – אך למרות הצפייה, לאדם נתונה הרשות לפעול על פי בחירתו.
עמוד 28
רבי עקיבא מתמודד מול תפיסת הפאטליזם:
בקטע זה מובעת עמדה מורכבת כלפי הפטליזם ושאלת הבחירה החופשית. אין זה מפתיע שהשילוב בין פטליזם ובין חופש בחירה מגיע בסיפור על ר' עקיבא כיוון שהוא זה שאמר: "הכל צפוי והרשות נתונה".
הסיפור מהתלמוד מספר על תחזית אסטרולוגית איומה שמתגלה לר' עקיבא הקשורה ביום חתונת ביתו. על פי הסיפור האסטרולוגים מוסרים לו כי ביום חתונת ביתו היא תוכש על ידי נחש ותמות. ר' עקיבא בוכה על כך וזו ההוכחה כי הוא מקבל את הפטליזם ומאמין לבשורה על מות ביתו שקבועה בגורלה. הוא אפילו לא מנסה למנוע ממנה להתחתן כיוון שהוא מודע כנראה לכך שזהו גורלה וכל שנותר לו הוא לבכות על כך.
אך הסיפור משתנה לאחר שביתו בערב חתונתה מתפנה לעשות מצווה ולתת מנת מזון לעני שהגיע לביתם. ר' עקיבא רואה כי היא "במקרה" גרמה למותו של נחש באמצעות סיכת ראשה (אולי מדובר במסר כי את הגורל אי אפשר לשנות בכוונה לשנות אותו – רק באמצעות מעשה טוב הנטול קשר לבשורת הגורל). כאשר היא מספרת לו על העני מבין ר' עקיבא שהגורל שנקבע לה השתנה. הפרשנות שלו היא כי הצדקה שנתנה לעני – היא זו שהצילה אותו ממוות.
ניתן לראות כי למרות האמונה של ר' עקיבא בגורל שנקבע – הוא מאמין גם כי הרשות נתונה – וכי כיוון שביתו בחרה לעשות מעשה טוב – היא שינתה את גורלה וניצלה מהמוות שהיה צפוי לה.
עמוד 25
רמב"ם, שמונה פרקים – הכל צפוי והרשות נתונה:
הרמב"ם התייחס בשמונה פרקים לאמרתו של ר' חנינא בתלמוד: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם מכריזין עליו מלמעלה" (מקור 4ב)
הוא הבין את זה בצורה אחרת. לדעתו האל קובע הכל – אם אדם יהיה גבוה, רחב ואפילו אם יהיה בעל אצבעות אך לא רק זאת הוא קובע אלא מתוקף השפעתו על האדם הוא גם קובע כי האדם יהיה בעל בחירה (למרות היותו של אלוהים כל יכול) כך שיוכל להחליט בעצמו על תנועותיו ומעשיו ואין אף אחד כופה עליו דברים אלו (למרות שלאלוהים יכול להיות הכוח לעשות זאת)
הרמב"ם טוען שה"מכריז מלמעלה" (=אלוהים) לא מפעיל את האדם בכל פעולותיו אלא קובע "מלמעלה" כי לאדם יהיה חופש תנועה ובחירה. בחירה חופשית היא גישה הדוגלת בכך שלאדם ישנה בחירה מלאה וחופשית של מעשיו וגורלו. לאדם ישנה יכולת להשפיע על גורלו בהתאם לרצונו, לטוב ולרע. גישה זו מעמידה במרכז את אחריותו של אדם למעשיו. לפי הקטע- למרות כל יכולתו של אלוהים אין מדובר בפטליזם מוחלט שקיים בעולם – האדם רשאי וצריך לבחור את מעשיו ודרכיו.
הוא משתמש בפסוק מסיפור אדם וחווה כדי להראות כי רצונו של אלוהים הוא שהאדם, בניגוד לחיות, יוכל לבחור בין הטוב ובין הרע. על האדם לבחור בטוב ולעשות מעשים טובים למרות שהאפשרות לבחור ברע עומדת לפניו כאחת מהאפשרויות. בדרך זו קובע הרמב"ם מוסר השכל: האדם יכול להשתנות כל העת בבחירתו בטוב על פני הרע.
בקישור הבא תוכלו לראות סרטון המסכם את דברי רבי עקיבא והרמב"ם על הבחירה החופשית כאן
דטרמניזם:
בעת החדשה המוקדמת, החלה להיווצר תפיסה נוספת בשם דטרמניזם. בלב הגישה קיימת ההבנה שאין בחירה חופשית לכל בני האדם. יש סיבות שונות המגבילות את חופש הבחירה. זו בעצם גישת ביניים המדברת על כך שאותן נסיבות שונות בחייו של אדם יצמצמו את הבחירה שלו. לדוגמה, ילד מאפריקה שגדל בבית יתומים, לא נמצא עם אותה נקודת התחלה בחיים כמו ילד שגדל בבית עשיר בארצות הברית. כנראה שלאחד יהיה קל יותר לקבל השכלה גבוהה ולשני יש נתונים שיכולים להביא אותו לכלא.
דרך נוספת להבין דטרמניזם היא להסביר אותו על מושג הנקרא "סיבתיות". כלומר כל אירוע הוא תוצאה של סיבה מסוימת. אם אלמד למבחן זה יגרום לי להצלחה. אם לא, כנראה שאכשל. סיבה - תוצאה.
עמוד 34
ברוך שפינוזה, משל האבן:
שפינוזה מנסה להסביר כי הרעיון שיש לנו בחירה חופשית הינו אשליה שאנו אוהבים להאמין בה. אבל האמת היא שאנחנו כפופים לחוקי הטבע שמשפיעים על כל פעולה שלנו – הגופניים והנפשיים.
האבן לא יכולה לנוע בלי שמשהו חיצוני מניע אותה. האבן כשהיא זזה הייתה עלולה לחשוב שהיא חופשיה ולכן בחרה לנוע אך זה לא אומר שהיא חופשיה אלא רק שהיא אינה יודעת את הסיבה לתזוזתה (או בכלל שיש סיבה(
שפינוזה מדגים באמצעות משל האבן שלאדם, כמו לאבן שבמשל, אין חופש בחירה בכלל או לפחות יש חופש בחירה מצומצם מאוד. העולם לתפיסתו של שפינוזה הוא דטרמיניסטי ולכן האדם אמנם חושב שהוא חופשי לנהל את בחירותיו אך למעשה הבחירות שלו הן הכרחיות. האדם טועה לחשוב שהוא בחר אך למעשה זו אשלייה בעקבות אי ידיעתו את הסיבה ההכרחית למעשיו.
דטרמיניזם (=הכרחיוּת) הינה השקפה פילוסופית מדעית לפיה כל המתרחש בעולם שייך למערכת כללית של סיבות ותוצאות. הטבע, ההיסטוריה ואף נפשו והתנהגותו של האדם נובעים מחוקי פעולה להם הם כפופים בהכרח. חוקים אלו, גם אלו הנוגעים לחברה האנושית, אינם ניתנים לשינוי, ואפילו אם יעשה אדם כל שביכולתו על מנת לשנותם. (וגם אז הוא עדיין ימשיך לנהוג על פיהם, אף מבלי להיות מודע לכך.(
שפינוזה מסביר כי האדם תמיד מוגבל לדחפים שלו, לתאוות שלו שגורמות לבחירה שלו להצטמצם ולבחור לרוב לרע. האדם נמשך לרע ולכן פעמים רבות איננו שוקל את האפשרות לפעול בצורה אחרת. שפינוזה מסביר יותר את הדטרמניזם ככוח פנימי המשפיע על האדם לצמצום הבחירה שלו.
עוד על הדטרמניזם של שפינוזה אפשר ללמוד מהסרטון כאן
עמוד 36
לב טולסטוי, מלחמה ושלום:
טולסטוי היה סופר רוסי בסוף המאה ה-19. הוא נחשב לאחד מהסופרים החשובים בעולם וספריו עד היום נחשבים לספרי מופת (ובצדק!!)
טולסטוי עצמו היה בעל גישה סוציאליסטית מאוד ודבר זה התבטא בספריו השונים כאשר הוא סיפור על הגורל האכזר שבני האדם נקלעו אליו.
במקור עצמו טולסטוי מנסה להראות כיצד אפשר להצדיק או לפחות להבין מעשים קשים שבני אדם עשו.
הוא מתחיל בדוגמאות לאירועים טראגיים שבני אדם היו מחויבים לפשוע. אדם שטובע בים, אם רעבה שגנבה לחם או חייל בקרב. כולם מבצעים פשעים אבל לא אחראיים למעשיים. אנו לא רואים בהם אשמים משום שלא היה להם חופש בחירה.
לאחר מכן שואל את עצמו טולסטוי האם רוצח היה חופשי לרצוח. לשיטתו, ניתן לראות שאחרי שעשרים שנה, אנו מסוגלים להסתכל על הרצח ולהבין את המניעים שלו ולהבין שלא היה לו חופש בחירה. בניגוד ליום אחרי הרצח שם נאשים את הרוצח ומשום שהוא בחר לעשות את הפשע.
גם התנהגות עבריינית אחרת שמציין טולסטוי בסוף המקור. כל התנהגות היא דוגמה לאנשים שמי שמכיר אותם, יכול להבין כי הם מתנהגים כך משום שהחברה יצרה אותם כך ובעצם אין להם הרבה בחירה חופשית בהתנהגות.
טולסטוי טען כי נקודת הראות שלנו כבני אדם משנה את האופן בו אנו שופטים את הבחירה החופשית של בני אדם. הם בעצם מנסה להסביר דטרמניזם חברתי. אדם מתנהג בצורה מסוימת, פועל ובוחר בדברים משום האקלים הסובב אותו. בניגוד לשפינוזה שרואה דטרמיזם פנימי שדוחף את האדם.
בסרט מטריקס 2, יש נאום יפה המסביר על סיבתיות.
שימו לב לדוגמה
הקטע באנגלית ללא תרגום.
גם הסרט עצמו די מומלץ